התמודדות עם ילד חולה, באדיבות מיכל דליות

 

התמודדות עם ילד/אח חולה -  מיכל דליות,אשת חינוך ויועצת משפחתית בכירה

 

התמודדות עם ילד חולה בבית, אינה דומה לאף התמודדות אחרת. המצב מעלה שאלות רבות הקשורות בילד החולה עצמו וכן באחיו כשהשאלה המרכזית היא "מה אני אומרת להם ועד כמה חושפת את האמת?" יש להבין שהמחלה, הייחודיות, מלווה את המשפחה כמעט לאורך כל החיים ובכל מעגלי החיים ואינה אירוע חד פעמי. לעיתים קרובות העתיד לא ברור, קיים מצב של לחץ ומתח וההורים חווים שבר: בציפיות, בתוכניות לעתיד, באמונה (שהכל יהיה בסדר), בעצמאות ואף באינטימיות.
כל הורה מגיב לפי נקודת התורפה שלו או החוזק שלו, והילד החולה ואף הילדים האחרים, יגיבו לפי תגובת ההורים.
מחקרים מראים שילדים חולים ושאחים של ילדים חולים, חזקים יותר, או חלשים יותר, בהתאמה להתייחסות ההורים לקושי ולהתמודדות ההורים ביום יום.
על המשפחה עובר תהליך הדומה לתהליך אבל: שלב ההלם, ההכחשה, רגשות כעס, אשמה, אכזבה, תסכול, דיכאון, שלב ההתמקחות, שלב ההשלמה ובסופה ההסתגלות. אנחנו יודעים היום שאם ההורה משדר צער – הילדים תופסים את החיים כמאד קשים וכמובן גם להיפך: מסר של אמונה בחוזקם של הילדים יחזק בילדים עצמם את יכולות החוסן והחוזק.
ילד חולה זקוק למשאבים עצומים, רגשיים ולא רק כלכליים, אך אם ההורים מתקשים למצוא זמן ואיכות להם עצמם וגם לילדיהם, חווית השבר קשה יותר לילד החולה עצמו וגם לילדים האחרים במשפחה. אל לנו לשכוח שלהורים יש לעיתים אחד את השני ואילו הילדים חשים שהם לבד במערכה. ידיעה זו אמורה לשכנע את ההורים להקדיש זמן ייחודי  לכל אחד מהילדים כדי לתת להם ההרגשה ש"שומעים ורואים אותם".
נכון שהנטייה היא להגן על הילדים. לא רוצים לספר להם הכל כדי לא לייאש ולהעציב אותם, לא רוצים להקרין את הקושי של המציאות באופן חריף ויש את הצורך לספק לילדים הרגעה ובטחון. כל זה אינו סותר את הצורך בחיזוק הדימוי העצמי של הילדים ולצורך כך יש לעשות מספר דברים:
• לא להגן על הילד החולה (וגם על האח הבריא) מאכזבות וכאב. לא לוותר להם רבות. הם צריכים להכיר רגשות אלה של כאב ואכזבה כתהליך בריא של גדילתם. מכיון שהמצב אינו זמני, יש לפתח עוצמות להתמודדות מתמשכת. נכון, זה לא הוגן, אך זו מציאות חייהם וככל שנכשיר אותם טוב יותר כך הם יפתחו בעצמם יכולות וחוזקות להתמודדות.

• לכל ילד, בריא כחולה, יש צרכים פסיכולוגיים בסיסיים ביותר: לחוש אהוב, לחוש יכול, ולחוש בעל ערך.  לשם כך יש למצוא את נקודות החוזק בכל ילד ולפתח אותן. ילד שמרגיש שהוא שווה במשהו, תחושת הערך תלך ותתפשט גם למצבי חיים אחרים.
• לא לרחם. רחמנות משדרת מסר ש"אתה מסכן ולא יכול". אנחנו רוצים לחזק את הילדים ולכן נסמוך על חוסנם הנפשי ונאתגר אותם.
• בהחלט לצפות מהילדים. מהילדים הבריאים לצפות להתחשבות ומהילדים החולים לצפות לעוצמה בהתמודדות הקשה עם היום יום שלהם.
• להיות כנים: להגיד "נכון, זה קשה. נכון, אתה עצוב. נכון יש ילדים רעים שצוחקים. נכון, אני עסוק/ה עם אחיך, ואני יודעת שאתה חזק ואתה יכול להתמודד עם הכל".

בהצלחה!

חומר נוסף ניתן למצוא באתר מרכז מיכל דליות