הטיפול הרגשי בתמר בעזרת בעלי חיים - הרצאתה של מיכל טיביקה-נדג'ר, כנס ילדי האור

 הצגת מקרה

מיכל טיביקה-נדג'ר, מטפלת בעזרת בעלי חיים

הקדמה

הטיפול באמצעות בעלי חיים מבוסס על היתרונות הטיפוליים והשיקומיים הרבים של הקשר בין האדם לחיה, ועל ההשפעות המייטיבות של קשר זה על מגוון רחב של מצוקות: נפשיות, חברתיות ופיזיות.

ילדים (וגם מבוגרים רבים) מזדהים בקלות עם בעלי-חיים וכתוצאה מכך הם מייחסים לחיות תכונות, רצונות, מחשבות ורגשות שלהם עצמם, ולמעשה משליכים על החיות את עולמם הפנימי. עקב כך למעשה המטופל משתף את המטפל בעולמו הפנימי ובחוויותיו באופן עקיף ולא מאיים דרך בעלי החיים. בעלי-חיים אינם "כלי טיפולי" פסיבי, אלא הם יוזמים התנהגויות והתיחסויות מגוונות גם כלפי המטופל וגם בינם לבין עצמם. המפגש עם בעלי החיים השונים בפינת החי והצפיה באורחות חייהם, מזמינים את המטופל להיפגש עם הרבה תכנים רגשיים משמעותיים בעולמם של בני אדם בכלל וילדים בפרט: הורות, גידול צאצאים ונטישה, מוות וחולי, גדילה התפתחות והתבגרות, מיניות וחיזור, מאבקי כוחות, תוקפנות ועוד. במקרים רבים המפגש עם תכנים אלו מאפשר התחברות מהירה יותר וקלה יותר לתכנים רגשיים טעונים ולפעמים טראומטיים בעולמו הפנימי של המטופל. עקב כך במקרים רבים, נוכחותן של חיות במפגש הטיפולי מאפשרת למטופלים לשתף את המטפל, לפעמים לראשונה, בחוויות טראומטיות, גם באופן ישיר וגם באופן השלכתי. 

התרפיה בעזרת בעלי-חיים לא מחייבת שימוש במילים, מכיוון שהקשר עם בעלי החיים הוא לא מילולי בעיקרו, אולם דרך קשר זה אפשר בהדרגה לעזור למטופל ללמוד לבטא את רגשותיו גם דרך מילים.

הטיפול של תמר (שם בדוי)

בשיחת האינטק הראשונה עם הוריה של תמר (שם בדוי), נפתח בפניי עולם שלם שלא הכרתי.. כמטפלת בעזרת בעלי-חיים, לראשונה נתקלתי בטיפול בילדה עם LCMN. אני רוצה לשתף אתכם בהתנסות שלי עם תמר, לבקשתם של ההורים. ההורים חשבו שהנסיון שלהם והטיפול הרגשי שתמר מקבלת, יכול לתרום למשפחות בתחילת דרכם וגם לאלו שמתמודדות מספר שנים, להתחיל להבין את הערך הרגשי של הילד עם ג'יינט נבוס.

תמר הגיעה לטיפול בהיותה בת 5 שנים. ההורים מתארים שנולדה עם כתמים שחורים על הגוף.... תמר עברה 5 סבבים של כריתת הנק' השחורות. הם שיתפו אותי בתהליך... הכנסת בלון למשך 3 חודשים, בכל שבוע היו מנפחים עוד על מנת למתוח יותר את העור, כדי שביום הניתוח, לאחר הסרת הנק', יהיה מספיק עור עודף... היו זיהומים בעקבות הכנסת הגוף הזר. עוד הם שיתפו שמגיל חצי שנה החלו להופיע פירכוסים.. תמר הייתה מכחילה, מתנתקת ומפסיקה לנשום כ-30 פעמים ביום. גילו שיש לתמר נקודה של נבוס בהמיספירה הימנית של המוח, האחראית על הרגשות. ההורים בילו רבות בבתי חולים. (ע.א:לתמר ישנה שומה פנימית בנוסף לחיצונית)

כיום היא מטופלת ומאוזנת תרופתית.

בתקופות הניתוחים תמר לא הייתה מצויה במסגרת באופן עקבי, היא שהתה בבית עם סבתה, מחשש מפני זיהומים נוספים. רק מחודש דצמבר 2010 היא נכנסה באופן סדיר לגן, בהיותה בת 4. ההורים זוכרים את הבכי מכאב לאחר הניתוחים.. כיום הם מתארים שבמודע הם מוותרים לתמר, די נוטים לאפשר לה לעשות כרצונה, מרגישים שרוצים לפצותה על כל מה שעברה ועוד תעבור. 

לתמר שני אחים, אח בכור בן 9 ואחות קטנה בת 3. האם משתפת שכשהייתה בהריון עם הבת הצעירה, היה חשש שמא תיוולד עם נקודות על הגוף.. ערכו בדיקות מקיפות לשלילת LCMN. 

לתמר רתיעה מכל מה שקשור לרפואה: מזרקים, מסכות הרדמה וכו'.

טיפולים בעבר

תמר עברה פיזיותרפיה מגיל שנה עד גיל 4. התוצאות היו טובות. מאוחר יותר, בגיל 5 קיבלה טיפול אצל קלינאית תקשורת, בשל קשיים בשליפה. כמו כן החלה ר.ב.ע עקב קשיים גרפומוטוריים. 

תמר בעבר לא טופלה רגשית. לראשונה, בגיל 5, היא הופנתה לטיפול בעזרת בעלי-חיים בהמלצת הגננת, על רקע של קשיים רגשיים וחברתיים. 

מעבר לכך, ואולי חשוב יותר עבור ההורים בטיפול היה, שתמר צפויה לעבור ניתוח נוסף של הסרת נקודות מהגוף.. ההורים מתארים שנשארו עוד נק' קטנות על העור, שלא מצריכות הכנסת גוף זר לתוך הגוף. האב תיאר לי ברגישות רבה, את ההבנה שתמר היום ילדה בוגרת ומבינה, רוצים שהניתוחים הבאים יעשו בשיתוף פעולה עימה, בהתחשבות, רוצים את הסכמתה.. רוצים שתגיע לניתוחים מוכנה.. עד כמה שניתן. הם מודעים לכך שעד היום, הניתוחים נעשו ללא שיתופה של תמר, החליטו עבורה.. והיום מאחר והניתוחים אינם דחופים, רוצים להכינה לקראתם. ההורים מתארים כיצד שמרו על תמר בתקופות בהן נותחה, מפני תזוזות מרובות, מחשש לנפילה, חבלה, כאשר לא היה עבורה מרחב פיזי, של חקירה וסקרנות את סביבתה. הרבה סופר על הילדות המוקדמת של תמר מזוית טכנית, כדרך להגן על תמר, ופחות ניתנה התייחסות רגשית לצרכיה. 

המפגש שלי עם תמר

במפגש הראשון שלי עם תמר, פגשתי ילדה מתוקה חייכנית, חברותית, נמרצת וחיונית. אני זוכרת את העיניים הבורקות והנוצצות שבאתי לקחתה בכל פעם מן הגן. היא הייתה מחכה למפגשים המשותפים שלנו בקוצר רוח. מיד היה ניתן להבחין כי תמר מחפשת קשר וחברה, צמאה לתשומת לב, והתפעלות ולחיזוקים על כל דבר שעושה. קיים קושי במעברים ושינויים קשים עבורה. היא מגלה סקרנות ובגרות במפגש הפרטני. במפגשים היא משתפת פעולה, יוזמת, אקטיבית, יודעת מה שרוצה, ילדה עם כוחות שלא מוותרת לעצמה. היא אוהבת את השהות במחיצת החיות ונוהגת ברגישות כלפיהן. בלט במיוחד הקושי בתחום השפתי, במובן שבו תמר לא הצליחה לבטא את רצונותיה ביתר קלות, אוצר המלים היה דל והיווה גורם משמעותי לקשייה בגן.   

התהליך הטיפולי

תמר נמצאת בטיפול רגשי בעזרת בעלי-חיים מדצמבר 2011 ועד היום. המפגש מתקיים אחת לשבוע ל-50 דקות כל מפגש. תמר יצרה קשר עימי מיד מן ההתחלה. עד היום, קיימת ציפייה והתרגשות מצידה לקראת המפגש השבועי, כאשר היא מקבלת את פני בחיוך גדול, בריצה וחיבוק. המפגשים היו ממלאים את תמר, והיא הביעה קושי להתמודד עם המעברים בין סיומי המפגשים והחזרה לגן, כגון: בכי מרובה וקושי לצאת ממצב זה, בחדר יצרנו, כחלק ממסגרת הטיפול, טקס מעבר, בו תמר בחרה חיה שתלווה אותה בחזרה לגן. כך תמר הצליחה להתמודד עם העצב והפרידה שבסוף כל מפגש, חווה חווית הצלחה, דבר כה מהותי וחשוב עבורה כאשר כך מתחילה להיבנות סבילות על הרגש. 

אחד מן התכנים המרכזיים שעלו בטיפול היה חשיפת הנבוס ועיבודו- תמר במפגשים מעבדת את החוויות הקשות מן העבר הכרוכות בסבל ובכאב שבהוצאת הנבוס. כל ההתפתחות בינקות הייתה מלווה בכאב גדול. ישנו דפוס מוטבע לגבי התפתחות או גדילה. בדרך של משחק עם החיה, נעשה עיבוד של החוויות שעד כה תמר לא הצליחה לתאר במלים. תחילה מצאה מחנה משותף בינה לבין החיות, חושפת נקודות שחורות/חומות שעל פרוותן, מה שהקנה לה תחושה שהיא אינה חריגה ושונה בחדר. על הגרביל (מכרסם) מצאה נקודה על האף: "יש לו נקודה על האף, הוא רוצה להוריד אותה.." או על האוגרת השחור לבן, אמרה: היא חולה, גם לה יש נקודות שחורות, צריך לטפל בה.." האוגר שמילא את כיסי האוכל שלו נראה נפוח: תמר מבקשת ממנו אחרי מתן תרופות "אל תזוז הרבה, רק אחרי שיוציאו לך את זה אז תוכל לטייל...". מצב זה איפשר לה לדבר על הנקודות שקיימות אצלה על הגוף ועל אלו שכבר אינן. מתקיים שיח על הנקודות, היא הצליחה לדבר על הניתוחים, נוהגת להקדיש מקום למשחק של רופא וחולה, עושה היפוך תפקידים כאשר היא בתפקיד הרופאה,-זו שבשליטה, ובכל פעם חיה אחרת לבחירתה, הייתה החולה. באחת הפעמים אני מפנה אותה לכך שלכלבה נונו יש כאבים באוזן, שמקבלת תרופה.. תמר מתגייסת לעזור לי, לאט לאט התרופות מתרבות.. בטעמים שונים, תרופה לבוקר, לערב,- ג'ל לבטן, וזריקה. תוך כדי אני מכניסה רגשות לתחושות של נונו שמתחבאת מתחת לשולחן, שואלת כיצד היא מרגישה? אני ממשיכה לשאול אולי שתמר תספר לנונו מהחוויה שלה, תמר מספרת על התרופות שנוטלת, על כך שגם לה כאב אחרי הניתוחים ולא היה נעים. השיח היה מלווה בהרבה חיזוקים כמו: "כמה שנונו אמיצה, לעבור את מה שעוברת.." ותמר אף היא חוזקה בכך שיכולה לעזור לחיות בהתמודדות עם הפחד, מהנסיון האישי שלה. הרעיון שעומד מאחורי הטיפול הוא לבנות בהדרגה מיתוס של גיבור ובכך להעצים ולחזק את כוחותיה של תמר. בגלל שעברה מה שעברה היא הפכה להיות כה מיוחדת.

לקראת הניתוח שהיה בסוף נובמבר 2012, עשינו הכנות. ראשית קיבלתי מההורים התרעה מראש על מועד הניתוח. ביקשתי לדעת מה ההליך בניתוח,-השעה, האם ההורה יהיה נוכח בשלב ההרדמה, לגבי ההתאוששות וכו'. 

עם תמר התחלתי לדבר על כך שיהיה עוד ניתוח בקרוב וצריך להיערך לקראתו, כמו שחיות למשל נערכות לקראת שנת חורף (הדוב וכו'..) גם אנחנו צריכים להכין את הלב לכך. דיברנו על מה תמר יודעת על הניתוח?  תמר נזכרה בזכרונות שהיו לה, כמו בליצן שמצחיק ילדים שלא אוהבת אותו..הרבה "אוף" נשמע, ו"לא רוצה.." דיברנו על הפחד.. וגם על הרגעים שלפני ואחרי, מה שעזר לתמר להתגייס עוד ועוד. תמר שיחזרה את התקופות מהניתוחים בהן אסור היה לה לזוז הרבה, כתוצאה מהכנסת גוף זר. היא עשתה זאת, דרך טיפול בארנב, שאותו סגרה בכלוב קטן בו לא היה מרחב תזוזה רב, כדי שלא יקרה מצב בו יקבל מכה ויחבל.., השתמשנו בכלים של רופא .. מרחה משחה כי "מגרד לו מאוד..", חבשה את המקום, נתנה תרופות של בוקר וערב...

כחלק מההכנה, שיחקנו משחק בו לקחנו בד ועליו ציירנו נקודות שאותן תמר צבעה, את הנקודות גזרנו ובעזרת חוט ומחט תפרנו את הבד.. היה שיח בו דיברנו אל העור, הבד, שבונה את עצמו, שלחנו לו ברכה, שיתרפא.. במפגש אחר הכנו קופסא, כ"בית" עבור הנקודות המוצאות.. תמר צבעה את  הקופסא בצבע של הנקודות, בחום, בה נתנו לנקודות מקום הנפרד מהגוף. תמר אמרה לאחת הנקודות: "אני אוהבת אותך.." היא אף נתנה לנקודות שמות ולעור אמרה לאחר התפירה, שאוהבת אותו, ו"החלמה מהירה, תהיה בריא.." לבקשתה, חזרנו על אותו המשחק עוד מספר פעמים, במפגשים שונים, כך נוספו עוד נקודות והברכות התרבו. 

בנוסף, כחלק מהטיפול המערכתי המשמעותי בתחום הרגשי,התבצעה גם הכנה בגן, בשיתוף פעולה עם צוות הגן. הגננת הכינה ביחד עם תמר טבלה לשבעת הימים האחרונים עד לניתוח, בכל יום ניתנה התייחסות במפגש לכך, הילדים הכינו עבורה ציורים ותמר קיבלה תשומת לב מיירבית כתוצאה מכך. 

לדברי האם, ביום הניתוח תמר הגיעה מוכנה והתמודדה להפליא עם הפחדים, היא הראתה בגרות, חוזק, אומץ וגבורה. 

תמר ממשיכה להגיע לטיפול, שם היא לומדת להתמודד עם קשיים נוספים שמערערים את בטחונה. כיום היא נמצאת במקום של שיח והידברות, מצליחה לבטא את רגשותיה.     

  • חשוב לזכור את העובדה שילד קטן לא מבין שזה לטובתו כאשר הוא נלקח מהוריו ע"י הצוות הרפואי, לכן חשוב לעודד הורים לדבר אל הילד ולהסביר לו מה בדיוק הולך לקרות גם בגיל מאוד צעיר כאשר הוא עדיין לא מבין מילים.
  • הדרכת הורים:  ההורים הם חלק בלתי נפרד מהטיפול. גם הם צריכים להיות מלווים בתהליך, להיתמך.. ישנה חשיבות עצומה לאפשר להורים מקום לדבר על הקושי לקבל ילד כזה. מה הילד מעורר בהם, כעסים בלתי מדוברים על הילד, הרבה אנרגיה נלקחת .. הרבה הורים מתביישים להודות בזה שהם עצמם חשים דחייה כלפי הילד ובטח גם מותשות גדולה מרוב הטיפולים שצריך להשקיע בו... ישנה חשיבות בהדרכה לתת לגיטימציה לגועל, לכעס, כדי לאפשר התאהבות בילד. מעבר לכך לעזור להם לראות את האובדן והפנטזיה.. לאפשר להם לדבר את הפנטזיה, לדבר איתם על מה הייתה הפנטזיה עוד כשהעובר היה בבטן? אולי לפני ההריון..? הפנטזיה התנפצה בלידה.. מה הייתה ההרגשה? לתת מקום לבטא את אותן התחושות. 

מיכל טיביקה-נדג'ר, מטפלת בעזרת בעלי חיים

כנס  ילדי האור, 24  לדצמבר 2012